הייסורים כאמצעי לשלמות
הרב אלישע וישליצקי
נרחיב על מושג הנסיון ועל המשמעויות שלו, במיוחד בתקופת 'חבלי משיח'. בפרק ט"ו ניסינו להבין את הפסוק הראשון, והמשמעויות המוסריות שקשורות לפחד של אברהם אבינו, ולמה שהקב"ה אומר לו שאין לו מה לחשוש שמא הוא פגע באנשים חפים מפשע.
בהמשך אומרת התורה:
"ויאמר אברהם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי"
רש"י מפרש: מה תועלת בי אם לא תתן לי ילד? עונה לו ה':
"והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך: ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך: והאמן ביקוק ויחשבה לו צדקה"
רש"י מסביר שהקב"ה החשיב את אמונתו של אברהם אבינו כצדקה. שואל על כך הרמב"ן: והרי אברהם הלך לעקידה על פי רצון ה', אז מה החידוש פה שהוא האמין? מה כל כך מיוחד באמונה זו? לכן הרמב"ן אומר שאברהם החשיב לקב"ה את ההבטחה על הזרע כמשהו מיוחד במינו, ואין הכוונה לאמונת אברהם אבינו, שכן היא מובנת מאליה.
אם כן, מה סבר רש"י שפירש שהקב"ה החשיב את אמונתו של אברהם לצדקה? יכול להיות שזה קשור לשתי הנקודות הקודמות: הבקשה של הזרע וההוצאה החוצה.
רש"י אומר:
"ויוצא אתו החוצה – ...ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגננות שלך שראית במזלות... אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן..."
ההסתכלות בכוכבים באותה תקופה היתה פסגת הבנת מהלך החיים. הקב"ה אומר לאברהם שכדי להבין האם תהיה לו יכולת להביא ילד או לא, הוא לא יכול להסתמך על הכישרון השכלי, כי הקב"ה מערב פה משהו אחר. כאן בא לידי ביטוי בשינוי השם, אך זאת לא הנקודה. ה' אומר לו שיש דברים שמעבר לטבע שבגללם ה'מזל' שלך ישתנה. בהכרה של אברהם אבינו אין חידוש בכך שאדם שמאמין - יאמין שההבטחה תתקיים. "צא מאיצטגננות שלך" נאמר על הקשר הנפשי בין אברהם לקב"ה. ברור שאדם שמאמין יודע שהבטחה תתקיים, אך השאלה היא כמה מקום נפשי הוא נותן להבנה זאת, האם זה אמיתי וכנה? האם הוא גם חש כך, או שזאת רק החלטה שכלית? אולי זאת הייתה כוונתו של רש"י בפירושו. האמונה שה' מחשיב לאברהם כצדקה, היא אמונה שמגיעה מהעומק הנפשי, אמונה שחודרת עמוק יותר מהרובד של ההחלטה השכלית.
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה מדבר שהאמונה היא בידיעה - הידיעה שה' הוא המצוי הראשון. הרב סולוביצ'יק שואל, מה הרמב"ם חידש ששם את האמונה בידיעה? מסביר הרב סולוביצ'יק שהרמב"ם חידש במושג הידיעה שאין היסח הדעת באמונה. אדם כמו אברהם אבינו נותן משמעות למושג האמונה בכל מערכת חייו, ובכל דבר יש חותם של הנוכחות הא-לוקית. אדם מאמין הוא אדם שמתחשב בחיי היום-יום באמונה. הקב"ה אומר לאברהם שיהיה מוכן שכל סדרי האמונה, חותמם יהיה לא לפי סדרי הטבע הרגילים – צא מהאיצטגנינות שלך. השאלה היא האם אברהם מוכן לתת מקום בנפשו שהאמונה לא תהיה על פי סדרי הטבע הרגילים. זאת היציאה מהאיצטגננות שעד היום האדם המודרני שואל את עצמו האם הוא רוצה לצאת ממנה, האם הוא מוכן לקבל דברים שמעבר לסדרי הטבע הרגילים?
"ויאמר אליו אני יקוק אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה: ויאמר אד-ני יקוק במה אדע כי אירשנה:"
על הפסוק הזה אומרת הגמרא בברכות (דף ז') שלא היה אדם שקרא לקב"ה 'אדון' עד אברהם. זה אותו אברהם ששאל את ה' "במה אדע". רואים שמושג קריאת האדנות, לא רק שהוא לא סותר את השאלה, אלא הוא קשור לשאלה. אברהם שואל 'במה אדע' וזו לא שאלה קלה. איך זה מסתדר? וכן קשה מה שכל המפרשים שואלים: מה ראה אברהם בפרשת הבן לא לשאול ובפרשת הארץ לשאול? אולי זה חוזר לאותה נקודה - 'צא מאיצטגנינות שלך'. כאן מתרחש שינוי מהותי בכל תפיסת העתיד של אברהם אבינו. בחלק הראשון אברהם צריך להאמין שאדם בן מאה יכול להוליד, וזה דורש אמונה בה' יכול לשנות את סדרי הטבע. אבל בשאלות 'מה יהיה אופי המשפחה?' וכן 'מה תהיה ההמשכיות של המשפחה?' לא נוגעת הבטחת הזרע. בה אין הבטחה שנוגעת בשאלות אלו. כשהקב"ה אומר שכל ההמשכיות קשורה לארץ ולעם, מבין אברהם שיש הבדל גדול איפה תתפתח ההתפתחות הלאומית. במושג הפרטי המקום לא משנה, אבל כשמדובר בעם זה מאוד משנה. לכן אברהם שואל את הקב"ה "במה אדע" דוקא שנוגע לארץ. אומר אברהם לה': אתה אמרת לי בחלק הראשון להאמין בשינוי סדרי הטבע, וכעת, בחלק השני, איך ה-'צא מאיצגנינות' תבוא לידי ביטוי?
כדי להגיע לתשובת א-לוקים נביא את דברי הרמב"ם:
"ברוך שומר הבטחתו לישראל...והיא שעמדה לאבותנו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם"
שואל הנצי"ב על ההגדה ומתוך כך על הפסוקים: מה פירוש הביטוי 'והיא שעמדה'? שהקב"ה מציל אותנו. אם כן, למה מסופר על כל התהליך שכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו? למה אריכות הדברים הזאת? כך גם לגבי הפסוקים: למה בברית בין הבתרים מסופר על כל התהליך של שיעבוד מצרים? למה לא לספר רק את "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"?
מסביר הנצי"ב שאם נישאר בהבנה הזאת של הפסוקים וההגדה נחמיץ את העיקר. העיקר בברית בין הבתרים זה לא הפסוק 'אחרי כן יצאו ברכוש גדול', העיקר הוא הפסוק הראשון: 'ידוע תדע...שנה'. כלומר, אתה (אברהם) שואל מה יהיה "צא מאצטגננות שלך" לגבי העם והארץ? תדע לך שזה לא יווצר בצורה טבעית. לא מדובר באומה שיש לה ארץ ומולדת ומתוך כך היא מתפתחת. הקשר בין העם והארץ יהיה קשר נישמתי ולא גיאוגרפי, היסטורי וכדו'. הנשמה הזו נוצרת במצרים. כבר במצרים אומרים על העם "בארץ לא להם" למרות שמעולם לא היו בארץ. אולי לגבי שבעים נפש טבעי להגיד 'בארץ לא להם' כי הם נולדו בארץ, אבל לגבי שישים ריבוא זה לא נכון. איך אפשר להגיד 'לא להם' וכן 'ישובו', הרי הם לא היו פה מעולם? לאן הם 'שבים'?
יש נשמה לעם, והאופן היחיד שהיא מגיעה זה רק על ידי יסורים. אין דרך להביא נשמה לגוף בלי יסורים. היא כולה רוחנית והיא חלק א-לוה ממעל. היסורים הם ריכוך ועידון של המציאות החומרית ואז הנשמה יכולה להיכנס.
כל תהליך היציאה ממצרים הוא לידה של נשמה חדשה, ולכן הגאולה מתחילה ומסתבכת ומתוך כך צומחת. לכן הקב"ה אומר לאברהם "צא מאיצגננות שלך" – אתה רוצה להבין איך נוצר עם? רק ע"י יציאה מסדרי הטבע תבין. זה לא נוצר ע"י מורשת, היסטוריה וכדו' – זאת נשמה שיכולה להיווצר רק ע"י יסורים. לכן אומרת ההגדה 'והיא שעמדה'. מי זאת 'והיא'? ברית בין הבתרים, שבה מוזכר תהליך היסורים בדרך לגאולה. מסביר הנצי"ב שבגלל זה צריך להזכיר את כל התהליך. אם היה מצב שבו יש רק דור אחד שמישהו עומד לכלותינו והקב"ה מציל אותנו - היינו נשארים בגלות, אף אחד לא היה חוזר לארץ. הקב"ה עושה איתנו חסד כואב ש"לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו", ובגלל זה נוצרה האומה הישראלית.
האם חייבים את היסורים? אי אפשר להגיע לזה בדרך אחרת?
כיום, אם אנשים לא אטומים בצורה מיוחדת, צרות של אחרים עוברות לידיעתם. המציאות היום מאפשרת מידת הזדהות, שלא מחייבת שכל הדור יעבור את היסורים, ולכן המושג של הכרחי ולא הכרחי תלוי בעוצמה של שיוך וחיבור שאדם מתייחס גם למה שקורה לאחרים וניבנה על ידי זה. כללית ברור שאנחנו לא מתפללים על כך שיהיו יסורים, אבל השאלה של הכרח תלויה בשאלה, מה קורה במצב שאין יסורים? האם אנו הופכים את השלוה לבקשה לשבת בשלוה או שלא הופכים אותה למטרת על?
אומר המדרש:
"אמר ר' אחא בשעה שהצדקיים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג... תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו על ידי שביקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדוג לו שטנו של יוסף"
איפה שיש שלוה לא הכרחי שיהיה קטרוג כי בני האדם קשובים למשימות הא-לוקיות. ברגע שהשלוה הופכת להיות בקשה – קפץ עליו שטנו של יוסף. לכן לא נגיד שזה הכרחי, אלא שזה תלוי בנו.
בנבואת זכריה (יג, ח-ט) מופיע הדבר בצורה יותר עקרונית:
"והיה בכל הארץ נאום יקוק פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה: והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב"
על השליש שהנביא אומר ש-'יוותר בה', אומר פסוק ט' שהוא יבוא באש. למה? גאולה לא תלויה בתשובה. משמעות הדבר שהקמת המדינה תהיה בלי שאנחנו ראויים לכך. אם כך, מה יכשיר אותנו? היסורים! האם זה הכרחי? הלואי ולא, אבל מדובר בתיקון לאומי ולא פרטי, ודבר זה לא תלוי רק ברצון טוב.
|
תת כותרת השיעור (כותרת משנה למטרות ספציפיות) (shiur_sub_title_special) |
No value |
|---|---|
|
תקציר השיעור (shiur_sub_title) |
דרך ייסורים ניתן להגיע לשלימות אמיתית. בנוסף, האמונה בקב"ה צריכה לבוא מתוך ידיעה בחיי היום יום. |
|
פרטים עיקריים () |
No value |
|
מעביר השיעור (author_relation) |
Array
(
[0] => WP_User Object
(
[data] => stdClass Object
(
[ID] => 1378
[user_login] => rav_elisha_vishelitzki
[user_pass] => $wp$2y$10$pnvrkQyRbhZSv8uVDQMuNOJsi8hOYntIRl0Y09yRe7FBxFqHNkjD2
[user_nicename] => rav_elisha_vishelitzki
[user_email] =>
[user_url] =>
[user_registered] => 2025-09-01 05:41:37
[user_activation_key] =>
[user_status] => 0
[display_name] => הרב אלישע וישליצקי
)
[ID] => 1378
[caps] => Array
(
[subscriber] => 1
)
[cap_key] => sJf7Vab8_capabilities
[roles] => Array
(
[0] => subscriber
)
[allcaps] => Array
(
[read] => 1
[level_0] => 1
[subscriber] => 1
)
[filter] =>
[site_id:WP_User:private] => 1
)
)
|
|
Author IDs Flat (author_relation_flat) |
No value |
|
תאריך העברה (date_delivered) |
20101116 |
|
זמן השיעור (period_time) |
No value |
|
מדיה ומקורות () |
No value |
|
הצגת קישור להורדת אודיו? (show_audio_link) |
No value |
|
הצגת קישור להורדת וידאו? (show_video_link) |
No value |
|
העלאת קובץ וידאו (video_file) |
No value |
|
vimeo_video_url (vimeo_video_url) |
1140767466 |
|
קישור לקובץ מקורות (source_url) |
https://dev.ybm.org.il/wp-content/uploads/Resource/4340.pdf |
|
העלאת קובץ מקורות (PDF) (source_file) |
No value |
|
קישור לקובץ סיכום שיעור (summery_url) |
https://dev.ybm.org.il/wp-content/uploads/Pdf/4340.pdf |
|
העלאת קובץ סיכום שיעור (PDF) (summery_file) |
No value |
|
תוכן טקסטואלי () |
No value |
|
תוכן טקסטואלי של השיעור (text_source_html) |
<p style="text-align:center;margin-right:0cm"><strong>הייסורים כאמצעי לשלמות</strong></p> <p style="text-align:center;margin-right:0cm"><strong>הרב אלישע וישליצקי</strong></p> <p style="margin-right:0cm"><span>נרחיב על מושג הנסיון ועל המשמעויות שלו, במיוחד בתקופת 'חבלי משיח'. בפרק ט"ו ניסינו להבין את הפסוק הראשון, והמשמעויות המוסריות שקשורות לפחד של אברהם אבינו, ולמה שהקב"ה אומר לו שאין לו מה לחשוש שמא הוא פגע באנשים חפים מפשע. </span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>בהמשך אומרת התורה:</span></p> <p style="margin-right:1cm"><span style="font-family:FrankRuehl, serif">"ויאמר אברהם הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי"</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>רש"י מפרש: מה תועלת בי אם לא תתן לי ילד? עונה לו ה':</span></p> <p style="margin-right:1cm"><span style="font-family:FrankRuehl, serif">"והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך: ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך: והאמן ביקוק ויחשבה לו צדקה"</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>רש"י מסביר שהקב"ה החשיב את אמונתו של אברהם אבינו כצדקה. שואל על כך הרמב"ן: והרי אברהם הלך לעקידה על פי רצון ה', אז מה החידוש פה שהוא האמין? מה כל כך מיוחד באמונה זו? לכן הרמב"ן אומר שאברהם החשיב לקב"ה את ההבטחה על הזרע כמשהו מיוחד במינו, ואין הכוונה לאמונת אברהם אבינו, שכן היא מובנת מאליה. </span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>אם כן, מה סבר רש"י שפירש שהקב"ה החשיב את אמונתו של אברהם לצדקה? יכול להיות שזה קשור לשתי הנקודות הקודמות: הבקשה של הזרע וההוצאה החוצה.</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>רש"י אומר:</span></p> <p style="margin-right:1cm"><span style="font-family:FrankRuehl, serif">"<strong>ויוצא אתו החוצה</strong> – …ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגננות שלך שראית במזלות… אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן…"</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>ההסתכלות בכוכבים באותה תקופה היתה פסגת הבנת מהלך החיים. הקב"ה אומר לאברהם שכדי להבין האם תהיה לו יכולת להביא ילד או לא, הוא לא יכול להסתמך על הכישרון השכלי, כי הקב"ה מערב פה משהו אחר. כאן בא לידי ביטוי בשינוי השם, אך זאת לא הנקודה. ה' אומר לו שיש דברים שמעבר לטבע שבגללם ה'מזל' שלך ישתנה. בהכרה של אברהם אבינו אין חידוש בכך שאדם שמאמין – יאמין שההבטחה תתקיים. "צא מאיצטגננות שלך" נאמר על הקשר הנפשי בין אברהם לקב"ה. ברור שאדם שמאמין יודע שהבטחה תתקיים, אך השאלה היא כמה מקום נפשי הוא נותן להבנה זאת, האם זה אמיתי וכנה? האם הוא גם חש כך, או שזאת רק החלטה שכלית? אולי זאת הייתה כוונתו של רש"י בפירושו. האמונה שה' מחשיב לאברהם כצדקה, היא אמונה שמגיעה מהעומק הנפשי, אמונה שחודרת עמוק יותר מהרובד של ההחלטה השכלית.</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>הרמב"ם בהלכות יסודי התורה מדבר שהאמונה היא בידיעה – הידיעה שה' הוא המצוי הראשון. הרב סולוביצ'יק שואל, מה הרמב"ם חידש ששם את האמונה בידיעה? מסביר הרב סולוביצ'יק שהרמב"ם חידש במושג הידיעה שאין היסח הדעת באמונה. אדם כמו אברהם אבינו נותן משמעות למושג האמונה בכל מערכת חייו, ובכל דבר יש חותם של הנוכחות הא-לוקית. אדם מאמין הוא אדם שמתחשב בחיי היום-יום באמונה. הקב"ה אומר לאברהם שיהיה מוכן שכל סדרי האמונה, חותמם יהיה לא לפי סדרי הטבע הרגילים – צא מהאיצטגנינות שלך. השאלה היא האם אברהם מוכן לתת מקום בנפשו שהאמונה לא תהיה על פי סדרי הטבע הרגילים. זאת היציאה מהאיצטגננות שעד היום האדם המודרני שואל את עצמו האם הוא רוצה לצאת ממנה, האם הוא מוכן לקבל דברים שמעבר לסדרי הטבע הרגילים?</span></p> <p style="margin-right:1cm"><span style="font-family:FrankRuehl, serif">"ויאמר אליו אני יקוק אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה: ויאמר אד-ני יקוק במה אדע כי אירשנה:"</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>על הפסוק הזה אומרת הגמרא בברכות</span> <span> (דף ז')</span> <span> שלא היה אדם שקרא לקב"ה 'אדון' עד אברהם. זה אותו אברהם ששאל את ה' "במה אדע". רואים שמושג קריאת האדנות, לא רק שהוא לא סותר את השאלה, אלא הוא קשור לשאלה. אברהם שואל 'במה אדע' וזו לא שאלה קלה. איך זה מסתדר? וכן קשה מה שכל המפרשים שואלים: מה ראה אברהם בפרשת הבן לא לשאול ובפרשת הארץ לשאול? אולי זה חוזר לאותה נקודה – 'צא מאיצטגנינות שלך'. כאן מתרחש שינוי מהותי בכל תפיסת העתיד של אברהם אבינו. בחלק הראשון אברהם צריך להאמין שאדם בן מאה יכול להוליד, וזה דורש אמונה בה' יכול לשנות את סדרי הטבע. אבל בשאלות 'מה יהיה אופי המשפחה?' וכן 'מה תהיה ההמשכיות של המשפחה?' לא נוגעת הבטחת הזרע. בה אין הבטחה שנוגעת בשאלות אלו. כשהקב"ה אומר שכל ההמשכיות קשורה לארץ ולעם, מבין אברהם שיש הבדל גדול איפה תתפתח ההתפתחות הלאומית. במושג הפרטי המקום לא משנה, אבל כשמדובר בעם זה מאוד משנה. לכן אברהם שואל את הקב"ה "במה אדע" דוקא שנוגע לארץ. אומר אברהם לה': אתה אמרת לי בחלק הראשון להאמין בשינוי סדרי הטבע, וכעת, בחלק השני, איך ה-'צא מאיצגנינות' תבוא לידי ביטוי? </span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>כדי להגיע לתשובת א-לוקים נביא את דברי הרמב"ם:</span></p> <p style="margin-right:1cm"><span style="font-family:FrankRuehl, serif">"ברוך שומר הבטחתו לישראל…והיא שעמדה לאבותנו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם"</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>שואל הנצי"ב על ההגדה ומתוך כך על הפסוקים: מה פירוש הביטוי 'והיא שעמדה'? שהקב"ה מציל אותנו. אם כן, למה מסופר על כל התהליך שכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו? למה אריכות הדברים הזאת? כך גם לגבי הפסוקים: למה בברית בין הבתרים מסופר על כל התהליך של שיעבוד מצרים? למה לא לספר רק את "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"? </span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>מסביר הנצי"ב שאם נישאר בהבנה הזאת של הפסוקים וההגדה נחמיץ את העיקר. העיקר בברית בין הבתרים זה לא הפסוק 'אחרי כן יצאו ברכוש גדול', העיקר הוא הפסוק הראשון: 'ידוע תדע…שנה'. כלומר, אתה (אברהם) שואל מה יהיה "צא מאצטגננות שלך" לגבי העם והארץ? תדע לך שזה לא יווצר בצורה טבעית. לא מדובר באומה שיש לה ארץ ומולדת ומתוך כך היא מתפתחת. הקשר בין העם והארץ יהיה קשר נישמתי ולא גיאוגרפי, היסטורי וכדו'. הנשמה הזו נוצרת במצרים. כבר במצרים אומרים על העם "בארץ לא להם" למרות שמעולם לא היו בארץ. אולי לגבי שבעים נפש טבעי להגיד 'בארץ לא להם' כי הם נולדו בארץ, אבל לגבי שישים ריבוא זה לא נכון. איך אפשר להגיד 'לא להם' וכן 'ישובו', הרי הם לא היו פה מעולם? לאן הם 'שבים'?</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>יש נשמה לעם, והאופן היחיד שהיא מגיעה זה רק על ידי יסורים. אין דרך להביא נשמה לגוף בלי יסורים. היא כולה רוחנית והיא חלק א-לוה ממעל. היסורים הם ריכוך ועידון של המציאות החומרית ואז הנשמה יכולה להיכנס.</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>כל תהליך היציאה ממצרים הוא לידה של נשמה חדשה, ולכן הגאולה מתחילה ומסתבכת ומתוך כך צומחת. לכן הקב"ה אומר לאברהם "צא מאיצגננות שלך" – אתה רוצה להבין איך נוצר עם? רק ע"י יציאה מסדרי הטבע תבין. זה לא נוצר ע"י מורשת, היסטוריה וכדו' – זאת נשמה שיכולה להיווצר רק ע"י יסורים. לכן אומרת ההגדה 'והיא שעמדה'. מי זאת 'והיא'? ברית בין הבתרים, שבה מוזכר תהליך היסורים בדרך לגאולה. מסביר הנצי"ב שבגלל זה צריך להזכיר את כל התהליך. אם היה מצב שבו יש רק דור אחד שמישהו עומד לכלותינו והקב"ה מציל אותנו – היינו נשארים בגלות, אף אחד לא היה חוזר לארץ. הקב"ה עושה איתנו חסד כואב ש"לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו", ובגלל זה נוצרה האומה הישראלית.</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>האם חייבים את היסורים? אי אפשר להגיע לזה בדרך אחרת?</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>כיום, אם אנשים לא אטומים בצורה מיוחדת, צרות של אחרים עוברות לידיעתם. המציאות היום מאפשרת מידת הזדהות, שלא מחייבת שכל הדור יעבור את היסורים, ולכן המושג של הכרחי ולא הכרחי תלוי בעוצמה של שיוך וחיבור שאדם מתייחס גם למה שקורה לאחרים וניבנה על ידי זה. כללית ברור שאנחנו לא מתפללים על כך שיהיו יסורים, אבל השאלה של הכרח תלויה בשאלה, מה קורה במצב שאין יסורים? האם אנו הופכים את השלוה לבקשה לשבת בשלוה או שלא הופכים אותה למטרת על?</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>אומר המדרש:</span></p> <p style="margin-right:1cm"><span style="font-family:FrankRuehl, serif">"אמר ר' אחא בשעה שהצדקיים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג… תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו על ידי שביקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדוג לו שטנו של יוסף" </span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>איפה שיש שלוה לא הכרחי שיהיה קטרוג כי בני האדם קשובים למשימות הא-לוקיות. ברגע שהשלוה הופכת להיות בקשה – קפץ עליו שטנו של יוסף. לכן לא נגיד שזה הכרחי, אלא שזה תלוי בנו.</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>בנבואת זכריה </span> <span>(יג, ח-ט)</span> <span> מופיע הדבר בצורה יותר עקרונית:</span></p> <p style="margin-right:1cm"><span style="font-family:FrankRuehl, serif">"והיה בכל הארץ נאום יקוק פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה: והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב"</span></p> <p style="margin-right:0cm"><span>על השליש שהנביא אומר ש-'יוותר בה', אומר פסוק ט' שהוא יבוא באש. למה? גאולה לא תלויה בתשובה. משמעות הדבר שהקמת המדינה תהיה בלי שאנחנו ראויים לכך. אם כך, מה יכשיר אותנו? היסורים! האם זה הכרחי? הלואי ולא, אבל מדובר בתיקון לאומי ולא פרטי, ודבר זה לא תלוי רק ברצון טוב. </span></p> |
|
הגדרות נוספות () |
No value |
|
מומלץ לדף הבית הראשי? (is_featured_general) |
No value |
|
מומלץ למתחם? (is_featured_section) |
No value |
|
תוכן מוגבל? (restrict_access) |
No value |
|
באנר () |
No value |
|
להפעיל באנר מקומי? (active_local_banner) |
No value |
|
תמונת הבאנר (banner_image) |
No value |
|
קישור הבאנר (banner_target) |
No value |
|
תוכן מעל הבאנר (banner_content) |
No value |
|
סטטוס העלאה (upload_status) |
No value |
|
שדות ייבוא () |
No value |
|
מזהה קודם (old_id) |
4340 |
|
אורך שיעור (lesson_length) |
3600 |
|
מזהה תוכן טקסטואלי (בטבלה article) (article_menu_item_id) |
3167 |
|
תאריך עריכה (date_modified) |
16/11/2010 00:00:00 |
|
שיעור פתוח לציבור הרחב (public_lesson) |
1 |
|
גודל קובץ אודיו (audio_file_size) |
14 MB |
|
גודל קובץ וידאו (video_file_size) |
128 MB |
|
DisplayOrder (display_order) |
4343 |
|
הערות - מעט מאד היה שמיש. לא ברור איפה ההוראות הופיעו באתר (notes) |
No value |
|
סוכם ע"י תלמיד (summery_by_students) |
1 |
|
tabCategoryCode (tab_category_code) |
NULL |
|
tabCategoryOrder (tab_category_order) |
NULL |
|
שיעור שהועבר במסגרת הרמב"ם היומי? (is_rambam_yomi) |
No value |
|
קיים מקור אודיו מקומי? (has_audio) |
1 |
|
קיים מקור וידאו מקומי? (has_video) |
1 |
|
קיים מקור קובץ PDF מקומי? (has_pdf) |
1 |
|
קיים קובץ מקורות מקומי? (has_resource) |
1 |
|
קיים מקור אודיו חיצוני? (external_audio_path) |
NULL |
|
קיים מקור וידאו חיצוני? (external_video_path) |
NULL |
|
קיים מקור קובץ PDF חיצוני? (external_pdf_path) |
NULL |
|
קיים קובץ מקורות חיצוני? (external_resource_path) |
NULL |
