בתקופה בה מעלה אדומים עוד הייתה יישוב צעיר, בראשית דרכה של ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים, הונחה אבן הפינה לישיבת "ברכת משה" — מיזם חלוצי של תורה במקום של חידוש. הישיבה נוסדה מתוך חזון ייחודי של תורה שבונה עולם, אך לא מתוך הסתגרות, אלא מתוך התמודדות עם המציאות. הרב הלל רוזנפלד יחד עם הרב נחום אליעזר רבינוביץ', אז עדיין בדמות מלווה רוחנית, פעלו מתוך אמונה שהציונות הדתית זקוקה לבית מדרש שמחזיק בעיון תורני עמוק אך גם בשיקול דעת עצמאי.
בתחילת הדרך, המבנים היו זמניים, מספר התלמידים היה מצומצם, והתנאים הפיזיים דלים. אך מה שלא היה בחומר – התקיים ברוח: תחושת שליחות לייסד ישיבה שתהיה בית לגידול של תלמידי חכמים עצמאיים, מחוברים לעולם, ומודעים לגובהה של התורה. כבר אז התחדדו קווי היסוד של הישיבה: גישה עיונית נוקבת, פתיחות לשאלות מורכבות, והתעקשות על בירור אמיתי מתוך יראת שמיים. זו הייתה תקופה של זריעה, שתוך זמן קצר תניב פירות רוחניים מהפכניים.

כשהישיבה כבר ביססה את מעמדה כמוסד תורני רציני בציונות הדתית, הגיע הזמן להשפיע החוצה. בשנים אלו ניתן לראות את ברכת משה לא רק כמקום לימוד, אלא כמעצמה של בוגרים — מאות מהם, המשתלבים בתפקידי מפתח בחברה הישראלית: רבנים, מורים, קצינים, אנשי רוח ודין. הרב רבינוביץ' הפך לדמות מרכזית בעולם ההלכה, וחידושיו ההלכתיים – לעיתים שוברי מוסכמות – החלו לעצב את השיח הציבורי. הוא לא חשש להכריע בשאלות בוערות: החל מהיחס לצה"ל, דרך טכנולוגיה בשבת ועד לשאלות של חברה ומוסר.
הישיבה השיקה בתקופה זו את אחד הכוללים הראשונים לדיינות בציבור הדתי-לאומי, ובוגריו החלו להתמנות לבתי דין ברחבי הארץ. כך הפכה ברכת משה לבית מדרש שפועל לא רק בתוך הקירות שלו – אלא שולח שליחים, ממש כשם שתלמידי חז"ל היו נקראים "שלוחי דרחמנא". במקביל, צוות הר"מים התרחב, והלימוד בבית המדרש העמיק: שיעורים מגוונים, סדרים מסודרים, ותרבות של דיון הלכתי פתוח אך מלא אחריות.

עם פטירתו של הרב נחום רבינוביץ' זצ"ל בשנת תש"פ, נסגר עידן ונפתח עידן חדש. אך ההמשכיות הייתה כמעט טבעית: תלמידיו הקרובים, ובראשם הרב איתן אוזרמן שליט"א, נכנסו להנהגה מתוך המשך ישיר לתורה, לדרכה ולרוחה של הישיבה. בשנים אלו מושם דגש על שילוב בין עומק מסורתי לבין חדשנות חינוכית. שיעורי הישיבה נגישים ברשת, פרויקטים של הפצת תורה מתרחבים, וקהל חדש נחשף לתכני הישיבה, הן בישראל והן בתפוצות.
לצד זאת, בית המדרש ממשיך לפעום בעוצמה: תלמידים צעירים לצד מבוגרים, לימוד הלכה ועיון, דיון ציבורי, הכשרת מורי הוראה ודיינים. הישיבה מצליחה לשמור על קו ייחודי – לא מתנשא, לא מתבדל, אלא כזה שמבקש לעצב יהדות חושבת. ברכת משה כיום היא מקום בו תלמידים לא רק לומדים תורה – הם לומדים להיות אנשי תורה: בעלי מחשבה עצמאית, יראת שמיים ויכולת הנהגה. בעידן של ריבוי קולות ומבוכה רוחנית, הישיבה מהווה אי של עומק, אחריות ונאמנות – לתורה, לאדם, ולעולם.